גזר דין בתיק ת"פ 30184-05-11

1.         הנאשמים בתיק זה, טטיאנה זלמנוביץ ובאסל גבן (להלן: "הנאשמים" או "הנאשמת" ו-"הנאשם" בהתאמה), הורשעו, על-פי הודאתם בעובדות כתב האישום המתוקן מיום 3.8.11 (להלן: "כתב האישום), בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 380 ו-382(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

פרטי כתב אישום

2.         בתאריך 10.5.11, בסמוך לשעה 21:00, שהו הנאשמים בקרבת מסעדת מק'דונלדס בצומת גולני. בזמן זה הגיעו למקום סלים סעד (להלן: "המתלונן") ובן דודו ויסאם יעקוב (להלן: "ויסאם"). בין המתלונן וויסאם לבין הנאשמת התנהלה שיחה שלא הייתה לרוחה של הנאשמת. לפיכך, פנתה נאשמת אל הנאשם והתלוננה בפניו כי השניים מטרידים אותה. הנאשמים, יחד עם  שלושה אנשים נוספים, ניגשו אל רכבם של המתלונן וויסאם. לאחר חילופי דברים החל הנאשם, יחד עם אחר, להכות את המתלונן בעודו יושב ברכבו באמצעות אגרופיו. הנאשמת חבטה בראשו של המתלונן באמצעות בקבוק בירה, ומאוחר יותר שברה את הבקבוק על המדרכה, נטלה את אחד השברים ודקרה את המתלונן בידו.

למתלונן נגרמו בעקבות האירוע חבלות רבות, לרבות שבר באפו.

3.         במסגרת הסדר הטיעון הסכימו הצדדים כי על הנאשמת יוטל עונש של 15 חודשי מאסר אשר כולל בחובו עונש מאסר מותנה שהוטל עליה בתיק קודם, וכן עונשים נלווים כפי שיחליט בית המשפט. לגבי הנאשם הותירו הצדדים את כל רכיבי העונש לשיקול דעת בית המשפט.

תסקירי שירות המבחן

4.         הנאשם הופנה לשירות המבחן על-פי בקשתו. קצינת המבחן נמנעה ממתן המלצה טיפולית בעניינו, בציינה כי לא מדובר באירוע חריג מבחינת דפוסי התנהגותו של הנאשם, וכן כי הנאשם אינו בשל לעריכת שנוי מעמיק בשלב זה של חייו. מן התסקיר עולה, כמו גם מן הדברים שנשא הנאשם בבית המשפט, כי הנאשם מכור לטיפה המרה.

5.         באשר לנאשמת, תסקיר שירות המבחן מגלה כי היא חסרת בית המכורה גם היא לאלכוהול מזה שנים רבות, חרף גילה הצעיר. קצינת המבחן נמנעה ממתן המלצה טיפולית לאחר שסקרה את נסיבותיה האישיות של הנאשמת, בסברה כי רק עונש מרתיע כמאסר עשוי להציב לה גבולות, וזאת בהתייחס לבעיית האלכוהול; לקושי בלקיחת אחריות על המעשים ולהכרה בחומרתם; העדר מוטיבציה לקבלת טיפול; והעדר גורמי תמיכה.

טיעוני הצדדים

6.         באת-כוח המאשימה הגישה לבית המשפט את גיליון ההרשעות הקודמות של הנאשמים, מהם עולה כי לחובת הנאשמת עומדים 10 חודשי מאסר על תנאי בשל הרשעה קודמת בעבירות אלימות, רכוש ותעבורה. לחובת הנאשם הרשעה קודמת בגין עבירות של הסגת גבול פלילית וגניבה. לדברי באת-כוח המאשימה מדובר באירוע תקיפה חמור, כאשר השניים הכו את המתלונן יחד עם שותף נוסף שטרם נתפס.

באשר לנאשמת, סבורה המאשימה כי יש להרחיקה מן החברה בהתאם למוסכם במסגרת הסדר הטיעון ובנוסף יש להטיל עליה מאסר על תנאי ממושך ומרתיע, קנס ופיצוי ההולם את חומרת העבירות.

ביחס לנאשם 2, באת כוח המאשימה ציינה כי תסקיר שירות המבחן מציג תמונה שלילית באשר לאפשרות שיקומו ואף קובע כי קיים סיכוי גבוה להישנות מקרים דומים בעתיד. לפיכך, מבקשת המאשימה להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל, מאסר על תנאי ממושך ומרתיע, וכן קנס ופיצוי למתלונן.

7.         סנגורה של הנאשמת טען להצגה לא הוגנת של האירוע מצד המאשימה, כאשר חלקו של המתלונן באירוע כלל לא הובא בפני בית המשפט. במישור האישי נטען כי הנאשמת ביצעה את המעשים שעה שהייתה נתונה תחת השפעת אלכוהול ומצאה עצמה בסיטואציה מפחידה. הנאשמת היא אשר הזעיקה את השוטרים.

הסנגור אף הפנה לנסיבות חייה של הנאשמת כמפורט בתסקיר שירות המבחן, וטען כי מדובר בנערה אשר "נפלה בין הכיסאות" של גורמי הטיפול והרווחה, ואף הפנה אצבע מאשימה לרשויות המדינה אשר לא השכילו, לטענתו, לשקם את הנאשמת ולהעניק לה את הטיפול הנדרש.

הסנגור ביקש שלא להטיל על הנאשמת קנס ופיצוי.

8.         סנגורו של הנאשם טען כי בין מרשו לבין המתלונן התנהל למעשה "מאבק", ויש להבחין בין מצב זה לבין מצב של תקיפה חד צדדית. עוד הפנה לכך שהנאשם לא יזם את האירוע ורק הגיב לפנייתה של הנאשמת שביקשה את עזרתו. ביחס לפגיעה הפיזית במתלונן, טען הסנגור כי חלקו של הנאשם הוא מינורי.

            באשר לתסקיר שירות המבחן, הסנגור ביקש לחלוק על ממצאיו, בציינו כי הוא מבוסס על פגישה אחת בלבד שנערכה עם הנאשם, ושהנאשם אכן הביע נכונות ורצון לעבור תהליך שיקומי.

לבסוף טען כי שליחתו של הנאשם למאסר מאחורי סורג ובריח תחטיא את מטרת שיקומו, ועל כן יש להסתפק בעונש של מאסר אותו יישא הנאשם בדרך של עבודות שירות.

דיון והכרעה